ה 31.8 הוא ה בלוג דיי. למה ?
כי כשכותבים את המילה blog זה נראה כמו 31.08. אוקיי, נניח.
עבורי התאריך הזה הוא הזדמנות להתבונן קצת במהות הבלוג והבלוגינג עבורי.
כתיבת בלוג – מה זה עבורי
מאז ומתמיד ראיתי בעצמי אשה שכותבת. תמיד כתבתי. אבל רק בשנים האחרונות אני רואה בתואר "בלוגרית" חלק מהזהות שלי. כשאני מציגה את עצמי בפתח הרצאות שלי למשל, אני נוהגת לומר, שאני קואצ'רית, מנטורית, בלוגרית, וכל מה שמתחרז עם אורית.
כתיבת הבלוג הפכה את הכתיבה לנגישה עבורי ככותבת והיא נגישה גם עבור הקהל שלי. כי זו כתיבה יומיומית, אמיתית, קולחת. זו לא כתיבה של הזדמנויות חגיגיות ולכן גם השפה פשוטה, שפת דיבור. זו לא כתיבה מתייפייפת, גדושה בפראזות או קלישאות.
בלוג מאפשר לקוראים להכיר אותך באמת.להכיר את מי שאת. בלי פוזות. לכן היא כל כך פופולארית.
אני והבלוגינג
הדרך שלי בעולם הבלוגים התחילה בטפטופים. לפני קרוב לעשר שנים להערכתי כתבתי מידיי פעם בפלטפורמה שלא קיימת היום שנקראת .blogger לפני כארבע שנים הקמתי אתר חדש לעסק שלי – אורית פרי – פיתוח אישי בארגונים ובעסקים. באתר הזה ביקשתי לבנות רכיב של בלוג וממרץ 2016 התחלתי לכתוב בו.
התכנים שלי היו מקצועיים בלבד, וכיוון שנמנעתי אז ואני נמנעת גם היום לחשוף מקרים שמגיעים אליי, כי הכי חשוב לי לשמור על חיסיון מלא של לקוחותיי, יצא שהכתיבה שלי הייתה קצת תיאורטית, ולפעמים אפילו הרגשתי שהיא יבשה ודידקטית.
נקודת המפנה בבלוג שלי
נקודת המפנה חלה כשהצטרפתי לפני כשלוש שנים לנבחרת הבלוגריות של מועצת נשים כפר סבא, בהובלתה של יונית צוק, הבלוגריסטית, האשה והאגדה.למדתי מיונית צוק המון, ואני ממשיכה ללמוד ממנה עד היום.
זו הייתה נקודת מפנה מכמה בחינות. במובנים רבים נפתחו לי הצ'אקרות לכתיבה אישית. אז כתבתי בבלוג המשותף של מועצת נשים כפר סבא, וכתבתי בו דברים אישיים, וכך באופן טבעי הכתיבה האישית זלגה גם לבלוג שבאתר שלי.
ובנוסף לכל הטוב הזה – היינו (ואנחנו עדיין) קבוצה של נשים עוצמתיות, דעתניות, משפיעות. כיום, גם כשמועצת נשים הפסיקה לתמוך בפרויקט הבלוגינג – אנחנו נותרנו קהילה משמעותית. שומרות על קשר, תומכות, לומדות זו מזו, יוצרות שיתופי פעולה.
כיום אין לנו בלוג משותף אנחנו כבר לא נבחרת בלוגריות, אנחנו הכפרסבאיות. רבות מאיתנו ממשיכות לנהל בלוגים אישיים, אחרות כותבות במסגרות שונות. ואני אישית בתחושה חזקה שעוד ניצור מסגרת שבה נבטא את עצמנו גם יחד.
כי בלוג הוא לפעמים רק התחלה.
בלוג הוא רק התחלה
לפני כשנה וחצי זכיתי להתקבל לתוכנית המבוקשת של דיגיטליות בעסקים בשיתוף לאומי לעסקים ופלטפורמת הבלוגים הגדולה סלונה. כך יצא שהתחלתי לכתוב גם בסלונה.
בנוסף לכך כתיבה של בלוג היא במידה רבה סגנון חיים. של שיתוף, של שקיפות, של ביטוי עצמי. וסגנון החיים הזה מתרחב גם מעבר לבלוג עצמו, וכך הגברתי את הנוכחות שלי ברשתות החברתיות.
את סודות השימוש באינסטגרם למדתי מטלי אהרון, חברתי לנבחרת הבלוגריות הכפרסבאיות וגם לדיגיטליות בעסקים. ממנה למדתי ש"סטורי זה החיים" – עד אז לא היכרתי את הסטורי בכלל. כיום הסטורי שלי באינסטגרם הוא גם סוג של בלוג.
בנוסף אני מעלה בקביעות פוסטים בפייסבוק, בפייסבוק העסקי שלי וגם בקבוצה שהקמתי : חוגגות את החיים שמכילה היום למעלה מחמש מאות נשים.
פניי לעתיד
קשה לדבר על עתיד ותכנון במציאות המשתנה והלא הצפויה שלנו. אבל בגדול, עד הבלוג דיי הבא, 31.8.21 אני מתכוונת לכתוב יותר ויותר בבלוג, ליצור שיתופי פעולה עם עוד בלוגריות ולהרחיב את הבלוג שלי לאפיקים נוספים.
למה זה חשוב לי
כי חשוב לי לבטא את עצמי באופן מלא וחשוב לי לא פחות להשפיע, לעשות הבדל בחיים של אנשים. זו השליחות שלי, ובלוג על כל היבטיו הוא הערוץ שמאפשר לי להעביר את כל הטוב הזה הלאה.
למה אני ממליצה גם לך לכתוב בלוג
אני ממליצה בחום לכתוב בלוג. כי זה אפיק שפותח אפשרויות רבות. בביטוי עצמי, בהתפתחות אישית, בקשרים, בחברויות, בשיתופי פעולה. זה ערוץ תקשורת של העידן החדש ומי מאיתנו לא רוצה להיות בו ?
