שמחה

  הכי משמח אותי לחבר אנשים לתדר השמחה. הכי שמח והכי מרגש. ההקשר שאני בוחרת לחיות את חיי מתוכו הוא הקשר של יצירת הבדל. זה

    רבים מאיתנו מתגעגעים לתקופת החופש הגדול של הילדות והנעורים. לתחושה של "הכל אני יכול בחופש הגדול", לחופש המוחלט הזה, להעדר המחויבות למשך חודשיים

    לפני כעשר שנים עשיתי שינוי בחיים שלי. שינוי שהיה משמעותי עבורי, ועבור הרווחה האישית, ה well being  שלי. תמיד ידעתי שספורט זה משהו

  נדמה שכמעט כולם נפרדים בימים אלה.  תלמידים והורים בתהליכי פרידה מהמורה, ילדי הגן נפרדים מהגננת, תלמידי כיתה ו' מבית הספר היסודי, תלמיד י"ב מבית הספר. נפרדים

 נוסטלגיה והנאות החיים לפני כשנתיים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו הייתה אירית, חברת ילדות שלי, שלא שמעתי ממנה למעלה מארבעים שנה. אם לדייק –

מה תרצה לעשות כשתהיה גדול ? מה תרצה לעשות כשתהיה גדול, זו שאלה שמלווה אותנו מילדות. שאלה העוסקת למעשה –  מבלי שאנחנו מודעים לכך בילדותנו

ציוו לנו את החיים. ימים קשים. בין יום השואה ליום הזיכרון. מדינה שלמה מתעטפת ביגון והדמעות חונקות בגרון. ומה בין לבין? מה מחוץ לימי הזיכרון

כשאומרים "לשנות" זה לא פעם מעורר חששות. אנשים חוששים ש….דברים לא משתנים באמת". ההנחה הזו גורמת לאנשים להיות ספקניים, ולהתייחס בסקפטיות לעצם האפשרות של שינוי.

לחיות מתוך שמחה – הלכה למעשה   אני מאוד אוהבת את הסיפור שג'ון לנון סיפר על ילדותו : "כשהייתי בן חמש, אמי תמיד אמרה לי

  הפסיכולוגיה של ההצלחה הפסיכולוגיה החיובית שמה לה למטרה לפתח דרכים להגדלת האושר של בני האדם. בעשור האחרון מתפתחת גישה חדשה בפסיכולוגיה, כאלטרנטיבה להתבוננות על

לעשות חיים זה מדויק לי לעשות חיים היא משמעות החיים גם במובן זה ששמחה ותחושה טובה הם הסמן עבורנו שאנחנו נמצאים במקום המדויק והנכון לנו.