קואצ'ינג

  כולם עוסקים בסליחה בימים אלה. מבקשים סליחה, מתנצלים, סולחים ומוחלים. בגן של איה, גן היקב, עשו קיר מיוחד לסליחות. כל ילד לוחש לחור בקיר

    שנה חדשה בפתח. ומעבר לימים המתארכים ומתקררים, והסתיו שבאוויר, הרוחות שמנשבות באמת הן רוחות של התחלה חדשה. לקראת השנה החדשה, אני קודם כל

    נזכרתי היום במילות השיר המקסים שהיינו שרים בכל שנה בסתיו, בשנים המתוקות של הגן ובית הספר היסודי: הַקַּיִץ עָבַר, הַחֹם הַגָּדוֹל, שָׁנָה חֲדָשָׁה

    אנשים על פרשת דרכים מגיעים אליי. מול הספרייה הגדולה בחדר האימון שלי ניצב קיר שצבעו אדום. בחרתי בצבע הזה לפי עקרונות הפאנג שוויי שלמדתי

      יום לפני שהתחלתי את כיתה א', בירכה אותי סבתא שלי : "שתיכנסי לבית הספר ברגל ימין." וחזרה על זה שוב לפני שנפרדנו: "אל

    העולם שלנו הוא עולם של בחירה. אנחנו צומחים מתוך הבחירות שאנו בוחרים בחיינו. צומחים מתוך ההחלטות שלנו. ההתלבטויות, ההתחבטויות והבחירה מתוכן – הם

  בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. ונדמה, לצערנו,  שאין צורך להתבונן בהיסטוריה,  כי הגילויים של שנאת חינם פושים סביבנו. רבים מנסים לתקן את שנאת החינם,

    "לעשות את כולם מאושרים" – זה הפוקוס שלי בימים אלה.   גם בתוך חום יולי אוגוסט, אני מבורכת בימי חסד לא מעטים, ואני

  רבים שואלים אותי איך הגעתי בעצם לתחום של אימון אישי, הרבה לפני שהוא נהיה טרנד. אז איך הכל התחיל ?  לפני שגיליתי את האימון