
על יום כיפור ההוא והמלחמה ההיא ולמה הכי חשוב שנסלח לעצמנו ?
יום שישי, ערב יום כיפור שנת 1973. חיכיתי לפרלה, הוא היה אמור לצאת. פתאום טלפון – הם לא יוצאים. נשארים בתל אביב בחניון של גני
אני מאמינה בלחיות את החיים מתוך שמחה, תשוקה והנאה.
זו לא רק תיאוריה. שמחה וצמיחה הם הערכים שמובילים אותי בפועל וככה אני חיה את החיים שלי.
חוגגת. אוהבת את החיים שאני חיה וחיה את החיים שאני אוהבת.
מבחינתי לחגוג את החיים זה להנות מהיום ליום, משמחת הדברים הפשוטים ומהרגעים הקטנים.
ולהוקיר תודה על זרזיפי האושר.
ובדיוק על זה אני כותבת.
כאן בבלוג, בסטורי שלי באינסטגרם שאני מעלה מידי יום ביומו, וגם בסיכום השבועי שאני כותבת בימי שישי בפייסבוק האישי שלי.
וגם בקבוצה של חוגגות את החיים עם אורית פרי.
בואו הצטרפו אליי ונחגוג את החיים.
יום שישי, ערב יום כיפור שנת 1973. חיכיתי לפרלה, הוא היה אמור לצאת. פתאום טלפון – הם לא יוצאים. נשארים בתל אביב בחניון של גני
בקיץ הזה עסקנו ביצירת זכרונות עתידיים. בסדנת כתיבה שהשתתפתי בה לפני מספר שבועות עסקנו בשאלת הלגאסי, המורשת, החותם. האישי והמשפחתי. בולי אייזנשטיין דיין
בשבוע שעבר כתבתי בפייסבוק פוסט שזכה לתהודה נדירה. המון הערות מרגשות, ולייקים, ובעיקר – מאות שיתופים. מה היה בפוסט ההוא שיצר כל כך הרבה גלים
לפני כמה ימים הרציתי במסגרת כנס נשים של חברת IBM, הרצאה שכותרתה "לחגוג את החיים". לחגוג את החיים, אמרתי לחמישים הנשים שבקהל, זה לנהל את