
הבית של אבא, הבית של אמא – על המשמעות של בית, זכרונות, שורשים
הבית של אבא. הבית של אמא. בתי הכנסת הגדולים היפהפיים עומדים בשממונם. בברשוב, בטירגמורש, בקלוז'. והשיממון הזה מספר יותר מאלף עדים על חורבנה
אני מאמינה בלחיות את החיים מתוך שמחה, תשוקה והנאה.
זו לא רק תיאוריה. שמחה וצמיחה הם הערכים שמובילים אותי בפועל וככה אני חיה את החיים שלי.
חוגגת. אוהבת את החיים שאני חיה וחיה את החיים שאני אוהבת.
מבחינתי לחגוג את החיים זה להנות מהיום ליום, משמחת הדברים הפשוטים ומהרגעים הקטנים.
ולהוקיר תודה על זרזיפי האושר.
ובדיוק על זה אני כותבת.
כאן בבלוג, בסטורי שלי באינסטגרם שאני מעלה מידי יום ביומו, וגם בסיכום השבועי שאני כותבת בימי שישי בפייסבוק האישי שלי.
וגם בקבוצה של חוגגות את החיים עם אורית פרי.
בואו הצטרפו אליי ונחגוג את החיים.
הבית של אבא. הבית של אמא. בתי הכנסת הגדולים היפהפיים עומדים בשממונם. בברשוב, בטירגמורש, בקלוז'. והשיממון הזה מספר יותר מאלף עדים על חורבנה
זרעי קיץ נישאים ברוח מעירים זכרונות מעוררים ערגונות זרעי קיץ באים בנחיריים ורומזים איזה קיץ הולך להיות. ( מאיר אריאל ) בחופש הגדול של
אתמול זה קרה במהלך של פגישת אימון אישי. הוא ראה משהו, ממש מהעבר הרחוק שלו, כילד, וראה איך ה'דבר הזה', שכמובן מפאת צנעת הפרט לא
יום לפני שהתחלתי את כיתה א', בירכה אותי סבתא שלי : "שתיכנסי לבית הספר ברגל ימין." וחזרה על זה שוב לפני שנפרדנו: "אל
העולם שלנו הוא עולם של בחירה. אנחנו צומחים מתוך הבחירות שאנו בוחרים בחיינו. צומחים מתוך ההחלטות שלנו. ההתלבטויות, ההתחבטויות והבחירה מתוכן – הם
לפני כעשר שנים עשיתי שינוי בחיים שלי. שינוי שהיה משמעותי עבורי, ועבור הרווחה האישית, ה well being שלי. תמיד ידעתי שספורט זה משהו
נדמה שכמעט כולם נפרדים בימים אלה. תלמידים והורים בתהליכי פרידה מהמורה, ילדי הגן נפרדים מהגננת, תלמידי כיתה ו' מבית הספר היסודי, תלמיד י"ב מבית הספר. נפרדים
נוסטלגיה והנאות החיים לפני כשנתיים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו הייתה אירית, חברת ילדות שלי, שלא שמעתי ממנה למעלה מארבעים שנה. אם לדייק –