כמה ימים לפני חג הפסח היינו מתייצבים הללי ואני עם אמא בהתשבי * לטקס העלאת כלי הפסח מהפינצה, שזה מרתף בהונגרית.
מנחם דוד שלי היה לבוש כבר בבגדים המסורתיים: גופיה לבנה מכנסי חאקי עד הברכיים וגרבי 3/4 תואמות בצבע ירוק זית. הוא פתח את המגירה שבשידת הכניסה, מתחת למראה, ואנחנו תלינו בו את עינינו ועקבנו אחריו כשלקח בידו את המפתח של הפינצה. ארבעתנו, הללי ואני ובני דודיי אלי וליאורה, ירדנו אחריו במדרגות בהתרגשות רבה.
ארץ קסומה ושמה פינצה
הפינצה היה ארץ קסומה שהורשינו לתור אותה רק פעם בשנה – בערב פסח. עמד בו ריח מיוחד. הריח של הפינצה. רק שנים אחר כך גיליתי שאנשים מחוץ למשפחה קוראים לריח הזה, שעד היום מעורר בי געגועים, ריח של טחב. אצלנו זה לעולם ׳הריח של הפינצה׳.
כשנפתחה הדלת של הפינצה טופפנו ברגלינו הקטנות במדרגות נוספות שהובילו לחלל המרכזי. שם, שיכורים מהתרגשות, מאווירת ערב החג ומההרפתקה שלנו, גילינו בצעקות גיל את תיבת האוצר – הארגז הגדול ובו כלי הפסח.
כלי פסח – עולם שלם של געגועים
מנחם היה מרים את הארגז בחרדת קודש ונושא אותו במעלה המדרגות למטבח של סבתא. שם ידיים זריזות של סבתא, אמא שלי ודודתי מרתה היו פורקות בזהירות את כלי החג מעטיפות העיתונים הישנים בהם נמו את שנתם מאז פסח הקודם.
ואנחנו עמדנו נרגשים סביב. מצפים לראות את כלי געגועינו מתגלים בזה אחר זה. התרגשנו לפגוש את הכד התכול עם ציור הפרחים הקסום שהגיע עוד מאגרש, כפר הולדתה של אמי, והיום הוא שוכן אחר כבוד בדירתה המתוקה שבדיור המוגן.
כך עמדנו סביב שולחן העץ הגדול, והכלים התגלו בפנינו בזה אחר זה.
לא נגענו בכלים (מניחה שחששו שנפיל ונשבור משהו). רק התבוננו.
הייתה אווירה מאוד משימתית במטבח של סבתא, מהולה בתחושה חגיגית, ועבורנו, הילדים – נס של התגלות עם כל כלי, כשגולת הכותרת: הספל עם התרנגול השחור, שכאשר הפציע מבין העטיפות, הייתה שמחתנו מרקיעה שחקים.
בצילום הישן
*בתמונה אני מצולמת עם אלי בנדודי ודפנה הבובה שלי, לפני הבית ברחוב התשבי 105 בכרמל, בחיפה. בית ולדנר . הבית של סבתא. מובן שהתמונה צולמה בזמן אחר, כי הרי ידוע שבערב פסח אין זמן לשום דבר אחר מלבד ההכנות לפסח. גם לא להצטלם.
והשיר הזה תמיד מזכיר לי את התקופה עליה סיפרתי
גם תקופת הילדות, וגם הימים הללו של ערב פסח, כש"בכל פינה הפסח את ריחו הטוב נותן"…
חג שמח ואביב פורח !
ובואו לחגוג את החיים. כל רגע. גם בהכנות לחג , וכמובן גם בחג עצמו. תיהנו ממה שיש. מהמשפחה, מהבית, מהביחד, מהאביב. שום דבר הוא לא מובן מאליו. ותחגגו גם את השגרה הברוכה. כי כשחיים מתוך מודעות ומכוונות לשמחה, אז באמת החיים הופכים לחגיגה.
