ציוו לנו את החיים.

ימים קשים. בין יום השואה ליום הזיכרון. מדינה שלמה מתעטפת ביגון והדמעות חונקות בגרון. ומה בין לבין? מה מחוץ לימי הזיכרון ? האם אנחנו זוכרים לחיות חיים מלאים ? האם אנחנו מקדשים את ערך החיים ? האם אנחנו שמים דגש על "לעשות חיים" , כן פשוט לעשות חיים ?
את המילים של השיר הנפלא של קרן פלס ורמי קליינשטיין שמעתי כבר כמה פעמים, ולאחרונה –לפני ימים ספורים, תוך כדי אזכרה וגילוי מצבה לחברה, אישה יקרה, שמתה בחטף בדמי ימיה, הקשבנו כולנו, כל החברים, בעיניים דומעות ובחיוך.
על רקע אובדן החיים, שנקטעו באבם, הקשבנו למילים שמדברות על מיצוי החיים, ומדגישות את הערך של לחיות את החיים במלואם, ושל לחגוג את החיים.

לחיות / קרן פלס ורמי קליינשטיין

לשמוע ג'אז בניו-אורלינס
לגור שנתיים בפאריז
ליום שלם להרגיש שלא חסר דבר
לעשות מרתון סרטי אלמודובר
לקצץ ת'שיער ולצבוע לאדום
להתאהב באמצע הרחוב פתאום
להוריד לבד בקבוק של ג׳ק
לתת לראש להיזרק
לשכב איתה על חוף הים
לא להרגיש רגשות אשם
ללמוד לנגן לפחות שיר אחד בפסנתר
להיות צודק ובכל זאת לוותר
לצנוח ממטוס לברוח מהחוק
להמציא איזה בושם עם ריח של תינוק
לבחור בה שוב אחרי שנים
לרקוד אגאדו בחתונה של הנינים

ולחיות בלי חרטות
או לפחות לנסות להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר

ללכת לאיבוד בעיר זרה
להעביר איזה חודש או חודשיים על סירה
לישון עם הבן באוהל במדבר
ליום שלם להרגיש שלא חסר דבר
לקרוא את טולסטוי
לעשות שבת
לשנות את עצמי בבת אחת

כי כבר הייתי בסדר כמו שציפו
אז רגע לפני שהחיים יחלפו

לחיות בלי חרטות
או לפחות לנסות להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר

כשיגיע היום להזדכות
השומר יבקש שאומר
כמה מילים אחרונות לפני שהשער נסגר
הייתי רוצה לסכם
היה כדאי בלב שלם
חייתי את חיי.. אני חייתי את חיי

בלי חרטות
או לפחות ניסיתי להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר..

בין החברים שאיבדתי, שאני זוכרת היום, יגאל יפה הבלורית והתואר, ויפתח שהחיוך לא מש מפניו המאירות מעולם, ורבים אחרים, מהכיתה, מהתנועה, מהצבא, והאבות של, והאחים של, ואחר כך כל הבנים של…. ובין כל אלה, אני זוכרת ומזכירה היום גם את אלון בקל, שלא הכרתי, שנהרג ב 1.1.16 בפאב בדיזנגוף. אבא שלו תאר אותו כילד פורח ושמח, שבכל מקום שהגיע אליו, היה גורם לכולם לצחוק. יום לפני שנהרג הוא שלח לאביו הודעה: "כיף לי, אני אוהב לחיות. "
מבחינתי, זו המשמעות העמוקה של "במותם ציוו לנו את החיים".
אז דווקא בימים הקשים האלה, דווקא על רקע כל החיים היקרים שנקטעו, במדינה הטרופה, המיוסרת והאהובה הזו, בתוך כל ההתמודדויות, האתגרים והכאב, בואו נזכור לחיות את החיים, ולחיות מתוך שמחה. כי חיים כאלה, של מיצוי ושמחה הם חיים שראוי לחיות אותם, וראוי להתאבל על אובדנם.