כשהייתי ילדה חגגנו את יום האם. בחיפה, עיר הולדתי, נחוג יום האם תמיד ביום הראשון של חנוכה ובבית הספר היינו מכינים מתנה לאמא לכבוד יום האם. עם השנים, ועם המעבר שלי לגור במרכז, יום האם נדד לפברואר, יום הולדתה של הנרייטה סולד כך למדתי, ועם השנים – עברנו לחגוג את יום המשפחה במקום את יום האם. משפחה היא בעיניי הכוח המניע. זה המרחב שבו אנחנו חווים את השיעורים הכי משמעותיים בחיינו, שמתוכם אנחנו צומחים. אנחנו תומכים ונתמכים.
אז ברור שאינני ממעיטה בערכה של המשפחה, וכמובן ערה לרוחות של שוויון שנושבות, וטוב שכך. אבל לא ברור לי למה לא לחגוג גם את יום האם וגם את יום האב וגם את יום המשפחה ? אני בעד ריבוי חגיגות. למה לא אם אפשר?
כך או אחרת – השבוע מציינים או חוגגים את יום המשפחה. וזה מקסים לראות את הילדים ( אצלי זה כבר הנכדים) מציירים את המשפחה שלהם כפי שהיא מצטיירת בעיניהם. וכל הילדים שבגרו (ילדיי) אחוזים תזזית כדי למצוא תמונה משפחתית של כולם יחד, מה שהולך ונהיה נדיר למצוא היום. פעם כולנו היינו נעמדים מידיי פעם מול המצלמה. היום, עם הסמארטפונים, הצילום הוא הרבה יותר קז'ואל, ודווקא בגלל זה נעלמה ההעמדה מול המצלמה ונעלמו או לפחות התמעטו התמונות המשפחתיות.
וברוח זו, של פעם לעומת עכשיו, מצאתי היום בפייסבוק של מרגלית קוטב:
" ולפעמים בשעות הצהריים . השעות שבהם פעם לפני שנים רבות הילדים שלנו היו מגיעים הביתה מהלמודים אני מסתובבת לי בביתי השוקט ושואלת את עצמי איפה הם? איפה הילדים המופלאים האלה ששאונם ושאון חבריהם מילא את חלל הבית הזה. כן אני יודעת בהגיון אני ממש יודעת שהם בגרו והפכו לאנשים והולידו ילדים משלהם. הכול בסדר. בהגיון אני יודעת . והם האנשים האלה שהיו פעם הילדים שלי עומדים אפילו להגיע בליל שבת ולסעוד עמנו את סעודת השבת. כן בהגיון הכול בסדר והם אנשים טובים. והכול בסדר . אבל הלב שלי, הלב כה מתגעגע אל הילדים ההם אל קול צחוקם ושאונם אל תום לבם אל אהבתם אלינו רק בגלל שאנחנו אבא ואימא שלהם …וזה הכול."
הקטע המקסים הזה נכתב על ידי מרגלית לפני שלוש שנים ועלה שוב היום. ובנה של מרגלית הוא חבר ילדות של בני, וכך אנחנו מכירות. ואני מכירה את הגעגוע הזה שהיא מדברת עליו. ואת הזמנים שמשתנים.
משפחה לא בוחרים – האמנם ?
לא רק יום המשפחה משתנה, אלא גם המשפחות משתנות. גדלות וקטנות. תינוקות נולדים וילדים גדלים, ואנשים נפרדים מהעולם, או נפרדים מהמשפחה. והמערכות הללו הן דינמיות והשינויים הללו יוצרים מיזוגים והיפרדויות אחרות, ממש כמו בקלידוסקופ צבעוני.
אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל אני מאמינה שמשפחה בוחרים גם בוחרים. קודם כל, על פי תפיסתי, הנשמה בוחרת לאיזה זוג הורים היא רוצה להיוולד, על פי השיעורים שהיא רוצה לחוות בגלגול החיים הזה. ולאורך כל חיינו אנחנו בוחרים. במשפחה כמו בכל תחום אחר בחיינו. איזה חיים אנחנו רוצים לחיות? אלו מערכות יחסים אני רוצה לנהל? – גם עם אותם אנשים במשפחה שלכאורה לא בחרתי בהם. וכמובן – בחירת בן הזוג או בת הזוג שלנו. בחירה שהיא לא חד פעמית, אלא יומיומית. בחירה ביחסים, בחירה באהבה. בחירה שנעשית יום יום ושעה שעה.
יש נסיבות כמובן, ובתוכן נסיבות שלא בחרנו בהן. כשגיסתי וגיסי האהובים נפרדו מהעולם בדמי ימיהם, בחרנו ליצור משפחה גרעינית מתוך המשפחה המורחבת שנותרה מיותמת. אלה המיזוגים הצבעוניים שנוצרו בקלידוסקופ המשפחתי שלנו. ובחרנו לחגוג ולחיות ולשמוח. אלא בחירות משפחתיות משמעותיות. ובתוך המשפחה המרגשת הזו שלנו, חגגנו לא מכבר את הצטרפותה של תמרה אלי המקסימה, הבת של יונתן ודנה אחייניתי האהובה, תינוקת יפהפייה שמאירה ומשמחת את כולנו.
כוחו של אימון אישי
ומובן שגם במרחב האימוני המשפחות נוכחות. מנהלים תמיד מביאים תכנים של work life balance – דרישה לאיזון בין בית לעבודה. אלה אנשים צעירים שמרגישים שהם לא רואים מספיק את המשפחות שלהם, בדרך כלל בתוך העולם התובעני של ההייטק. ואז אנחנו מתבוננים מה אם יפתחו בעצמם יאפשר להם ליהנות יותר מהמשפחות שלהם.
ונושאים משפחתיים אחרים גם עלו בחדר האימון שלי השנה. סוגיות של להתגרש או לא, האם ללכת בעקבות האהבה, או איך לבנות את עצמי אחרי סיפור של גירושים כואבים.
ממש אתמול קיבלתי בוואטסאפ תמונה של תינוקת יפהפייה, ורודת לחיים. ותחתיה הכיתוב :"אני רוצה להשוויץ". השולחת היא מתאמנת מהעבר, ששמרנו על קשר וידעתי שהיא ילדה לפני כחודש וחצי. המשכנו להתכתב, והיא כתבה לי : "הולכת ומתהווה המשפחה מהחזון הכתוב שלי. זוכרת?" – מובן שזכרתי, ולכן כל כך התרגשתי , גם מלראות את הבובה הקטנה שלה, וגם ממה שכתבה לי על בעלה. (לא משתפת בכל הפרטים, ומה שמשתפת, בהסכמתה כמובן).
"איזה דרך עשית. עשיתם" כתבתי לה.
וזה מה שהיא ענתה לי :" לגמרי ! שווה כל רגע. אזכור לך את זה כל החיים. אפשר לומר שהצלת לנו את הזוגיות. גרמת לי להסתכל אחרת על סיטואציות ולימדת אותי איך להיות פרואקטיבית, להשפיע ולשנות. לימדת אותי גישה חיובית ומקדמת שאימצתי אותה בכלל בחיים. תודה גדולה !"
מה יש להוסיף ?….
שנדע לעשות את הבחירות הנכונות שלנו. בשבוע המשפחה, במשפחה ובכלל.
