ימי הקיץ מביאים אליי את הזיכרונות המתוקים מימי החופש הגדול של ילדותי. ימי התום.
בימים נטולי אטרקציות ופעלולים, ההיי לייטס של ימי החופש שלנו, בחיפה של שנות השישים, היו פשוטים, צנועים ונפלאים. ים, קייטנה בחורשה, אבטיח, קרטיב לימון והמון המון ספרים.
בספריית רות הצמודה לצרכניה ברחוב קלר היו כללים נוקשים, שספרניות קשוחות הקפידו על אכיפתם. מותר להחליף רק פעם ביומיים. שני ספרים מקסימום.
מגיעה לספרייה. אוהבת את ריח הספרים. המולת הילדים מהוסה לכדי לחישות. בסקרנות ובהתרגשות אני מדפדפת בספרים שעוד לא קראתי. קוראת עמוד או שניים או שלושה. לפעמים מתיישבת על הרצפה בספריה וכבר שוקעת כולי בספר. לבסוף אני בוחרת את שני הספרים שלי, שילוו אותי בשעות המתוקות הקרובות.
בכל אחד משני צידי גרם המדרגות בכניסה לספרייה היה מין מעקה שיש רחב חלק, שעל פי המסורת שלנו, הילדים, יש להחליק בו כשיורדים מהספרייה. להתגלץ' בלשוננו. אני כבר כולי בתוך הספר. מתגלצ'ת כשמתחת לזרועי ספר אחד, ופניי שקועות בתוך הספר השני.
כך אני יוצאת מבניין הספרייה, קוראת לאורך המדרכה, לא מרימה את פניי מבין דפי הספר, עד שאני נתקלת תוך כדי הליכה בעצי האורן שבחורשה, בדרך הביתה.
"קריאה היא דלת פתוחה אל עולם קסום" אמר פרנסואה מוריאק, ואין ספק שכבר כילדה חשתי כך.
גם משבגרתי ספרים הם מבחינתי עולם ומלואו. עולם של השראה, אהבה ותשוקה. במשך השנים קראתי ספרים, למדתי מספרים, עבדתי בחנות ספרים, הקראתי ספרים לילדיי ולנכדיי. כל אחד מאלה היה ועודנו תענוג של ממש. לפעמים אני קוראת ספרים דיגיטליים, ולפעמים קוראת ספרים ומסמנת בהם במרקר צהוב ( כן, כן…) הסימונים שלי הופכים לחומרי גלם לחומרים שאני מפתחת ואני עושה בהם שימוש בסדנאות שלי. עוד לא כתבתי ספר, אבל אולי גם זה יגיע.
אני תמיד ממליצה על ספרים, גם בפוסטים שלי, גם בסדנאות שאני מנחה וגם למתאמנים שעוברים תהליך אישי. פגישות אימון אני עורכת תמיד לצידה של הספרייה שלי שבתמונה. שיש בה גם ספרים של ספרות יפה, וגם ספרים בתכנים של מודעות, התפתחות אישית, רוחניות ועוד.
כשאני מתבוננת בתמונת הספרייה האישית שלי, שבתמונה, אני מבחינה בכל השינויים שחלו בה.
יש ספרים חדשים ולעומת זאת יש ספרים שהיו ואינם. יש ספרים שאני נוצרת, יש ספרים שאני משאילה ( ולפעמים הם לא שבים אליי…) ויש ספרים שקראתי, מיציתי, ואני מוסרת הלאה, שמישהו אחר יקרא וייהנה.
במקרים רבים תהליכים אישיים של מתאמנים שלי עברו האצה משמעותית ביותר, כאשר מתאמן או מתאמנת קראו ספר שהמלצתי עליו.
אני זוכרת בחור מקסים שאימנתי לפני כמה שנים. היינו ככה באמצע התהליך, וכשקרא בהמלצתי את הספר המצוין "ארבע ההסכמות" של רואיס דון מיגל, פתאום משהו התחדד אצלו. האסימון נפל. דברים התחברו, ונוצרה סינרגיה עם התהליך האישי שהוא עבר. הפגישות שהיו בהמשך, הסתמכו על דברים שהוא למד והפנים כתוצאה מהקריאה בספר, כשלא פעם בפגישות דווקא הוא זה שהיה יוצר את ההקשרים והתובנות.
אישה אחרת באה אליי במטרה להתאמן על מציאת עבודה. בחוויה שלה היא הייתה בתוך חיפוש ארוך ומתיש שלא הניב תוצאות. מהעבודה הקודמת היא פוטרה,מבלי שלמעשה ידעה למה, מבלי שהבינה את הסיבה האמיתית. אני עמדתי על כך שקודם כל יש לעשות תהליך של השלמה לגבי הפיטורים שלה מהמשרה הקודמת, שאלמלא כן, היא נושאת את זה איתה כמשהו לא פתור לתוך תהליך החיפוש של מקום העבודה החדש. עשינו שיחת השלמה לגבי העבודה הקודמת ולגבי תהליך הפיטורים, ושלחתי אותה לקרוא את "אמנות השיווק העצמי" של פגי קראוס. היא קראה את הספר בתוך יומיים, ולא התאפקה עד הפגישה שלנו, אלא התקשרה לשתף אותי בתחושת "וואו" גדולה של הבנה שהיא חוותה, כתוצאה משילוב בין השיחה שעשינו ובין הספר שקראה. היא הבינה למה פיטרו אותה ! זהו, מכאן והלאה זה לא ניהל אותה יותר. מרגע שהתעלומה נפתרה עבורה, והיא הבינה למה פוטרה – היא מצאה עבודה מאוד מהר.
המלצות שנתתי למתאמנים שלי לאחרונה ( ספרים שאני תמיד ממליצה עליהם ) היו על שני ספרים של אקהרט טול : "כוחו של הרגע הזה" הקלאסי, ו"ארץ חדשה" שלפעמים קל יותר להתחיל דווקא איתו. שני ספרים שיוצרים פריצה תודעתית ממש. אגב, אפשר למצוא ברשת המון המון סרטונים של אקהרט טול, בין השאר סידרת שיעורים שלו עם אופרה ווינפרי. אופרה היא זו שהביאה לפרסומו המטאורי של טול, כשהמליצה על ספריו בפינת הספר בתוכנית הטלוויזיה שלה, מה שגרם לספרים מייד לנסוק אל ראש רשימת רבי המכר. באנגלית הספרים נקראים THE POWER OF NOW ו A NEW EARTH שניהם של ECKHART TOLLE.
כיוון שכאמור, הספרייה האהובה שלי, המצולמת, מצויה בחדר שבו מתקיימות הפגישות עם המתאמנים שלי, קורה לא פעם שאני פשוט ניגשת לספרייה, שולפת ממנה ספר מסוים, וקוראת באוזני המתאמן או המתאמנת שלי פיסקה מסוימת שקשורה לנושא שאנחנו עוסקים בו. לפני כמה ימים, וזה היה ממש בעניין הסוגיה שבה דנתי עם המתאמן שלי, בחרתי לקרוא לו סיפור עם יפני, שנקרא "השתקפות" : "לפני שנים רבות, בכפר קטן ורחוק, היה מקום מיוחד במינו. הבית עם אלף המראות. כלב קטן ושמח שמע על המקום הזה, והחליט לבקר בו. כשהגיע אל הבית, קיפץ בשמחה במעלה המדרגות היישר אל הדלת הראשית. הוא הביט מבעד לדלת, כשאוזניו זקופות וזנבו מקשקש בהתלהבות. להפתעתו הרבה, מצא את עצמו מביט באלף כלבים קטנים ושמחים מקשקשים בזנבם בלא פחות התלהבות ממנו. הוא חייך חיוך ענק, ואלף פרצופים שמחים החזירו לו חיוכים חמים וחברותיים. כשעזב את הבית חשב לעצמו: "אישה מקום מדהים, אני אבוא לבקר פה לעיתים קרובות." באותו הכפר היה כלב קטן נוסף. הוא לא היה שמח במיוחד. יום אחד גם הוא החליט ללכת לבדוק את הבית. הוא הגיע אליו, טיפס בכבדות במדרגות והציץ מבעד לדלת. לפתע הוא ראה אלף כלבים עם פרצופים מאוד לא נחמדים בוהים בו. הוא החל לחשוף לעומתם שיניים, ונבהל כל כך כשראה אלף פרצופים חושפים אליו שיניים בחזרה. הוא עזב את הבית ובדרכו חשב לעצמו: "איזה מקום נורא. אני בחיים לא חוזר לשם יותר."
חג ספר שמח לכולנו, בשבוע הספר ובכלל.
