מציאות חדשה וימים מאתגרים עוברים על כולנו. נדמה שבזמנים ההזויים האלה, כמו שנהרס לעד המותג של בירה קורונה ושמה של האונייה "דיאמונד פרינסס", כך נשחק עד דק הביטוי "לעשות מהלימון לימונדה".
לילך חן חברתי הבלוגרית הציעה שבמקום לעשות מהלימון לימונדה, נכתוב על איך לעשות מהקורונה מקרונים. זה הדליק אותי ומייד הצטרפתי, אבל אולי בגלל שאני לא נוגעת שנים בסוכר, במקום מקרונים אני בוחרת לעשות מהקורונה מקרנה.
ברוח המשפט האהוב עליי, שהחיים הם לא להמתין לסערה שתחלוף, אלא ללמוד איך לרקוד בגשם. אז בואו נצא יחד לרקוד מקרנה עם הקורונה.
לנהל את הפחד
כולם מדברים על החשיבות של ההיגיינה בשמירה על עצמנו ועל בריאותנו. וברור שזה חשוב.
אבל אני רוצה להתייחס לנושא של ההיגיינה הפנימית, ולהדגיש את החשיבות שלה. כי מה שבאמת ה כ י מעלה את הפגיעות שלנו זה לחץ, סטרס וחרדה. זו פגיעה בבריאות הנפשית שמובילה גם לפגיעה בבריאות הפיזית.
כשאנחנו בדאגת יתר, לא ישנות טוב, לא שמות לב לתחושת הרווחה האישית שלנו – אנחנו פוגעות במערכת החיסונית שלנו ועלולות לספוח אלינו מחלות. זה לא תיאורטי, אלא קורה פיזית, ממש ברמת התא.
לא לתת לפחד לנהל אותנו
קל להישאב לפאניקה שמסביב, ולתת לפחד לנהל אותנו. יש לחצים הגיוניים, שמקורם בפחד שלנו מפני הבלתי נודע, או דאגות כלכליות קיומיות. אבל הכי חשוב בעולם זה לפתח באופן מודע עמידות, כך שלא ניתן לפחדים הללו לנהל אותנו, אלא אנחנו ננהל אותם.
הכי חשוב בעולם לשמור על התדר שלנו, ולנקות אותו מההשפעות המזיקות, שהם הוירוסים הכי גרועים.
אופטימיות היא בחירה
אני בוחרת, גם אל מול הנסיבות, להיות אופטימית. למה אני אופטימית? כי עברתי כבר כמה דברים בחיי. כי כבר התמודדתי.
לא כי המציאות הנוכחית קלה עבורי. לא כי אני חיה בללה לנד.אני בוחרת להיות אופטימית כי כבר חייתי בתקופות של חוסר אונים והתמודדות עם הבלתי נודע. ברור, לא היה כזה, אבל זה היה סופר מטלטל ומערער בזמנו.
עברנו את פרעה נעבור גם את זה
עברתי אתגרים אישיים והתמודדויות משותפות. כבר עברנו מלחמות, והקשה מכולן עבורי ועבור בני דורי היתה מלחמת יום כיפור הנוראית, שפרצה כשהייתי בת 18, וקטעה באבחת פתע את נעורינו המאושרים וחסרי הדאגות.
התקופה הכי מטלטלת איתה התמודדותי בהיותי אמא לילדים קטנים היה בזמן מלחמת המפרץ. התעמתנו אז עם פחד מפני הבלתי נודע וסכנה קיומית. אז באמת התחושה הכי חזקה שמלווה אותי עכשו היא ש"עברנו את פרעה – נעבור גם את זה".
ידע הוא כוח
הלימודים שלי בתודעת העל והבחירה המכוונת העניקו ומעניקים לי הבנות רבות לגבי החיים עלי אדמות ולגבי הסיבות הגבוהות שקובעות את ההתנהלות האנושית. ידע נותן כוח, ואני יודעת שהטלטלה הזו היתה צפויה, והריסטארט הזה של האנושות הוא חיוני.
לכן אני לא רק מתחברת לאופטימיות, אלא רואה את התפקיד והשליחות שלי בימים טרופים אלה, בלהרגיע ולחבר לאופטימיות. לא מתוך התפיסה הפשטנית והמוטעית בעיניי של "נחשוב טוב – יהיה טוב", אלא כי ככה נתמודד ביתר קלות. זה מה שייתן לנו חוסן את מול הנסיבות המאתגרות.
אז אני מחפשת בנרות ומוצאת את החיובי במצב הקיים, ואני ממליצה לכן בחום ללכת על זה בכל הכוח, להתמקד בנקודות האור של המצב המטורף הזה.
ילדי העידן החדש
אין ספק שהילדים והילדות הם סוכני השינוי של העידן החדש.
כדאי שנלמד מהם איך להתמודד עם שינוי בכלל ועם השינוי הנוכחי בפרט.
מספיק אם נתבונן ונראה איך אנחנו עוד מגמגמים ומתקשים במעבר אל הדיגיטל, נאבקות עם הטכנולוגיה והןם כבר מזמן שם.
אנחנו רק מחפשות את השגרה שהכרנו, ולא יודעות איך להתמודד עם הטלטלה ועם הכאוס , ואילו בנות העידן החדש פורחות ומלאות יצירתיות ושמחה בעולם של חוסר מסגרות ושפע אפשרויות חדשות.
סבתא בעולם הקורונה
כמו כל הסבתות והסבים כיום גם אני מתגעגת לנכדים ולנכדות הפרטיים שלי. נשמעת להוראות ולא נפגשת איתןם ואני חסרה אותןם מאוד.
קשה להסתפק בשיחות וידאו מידיי פעם ובשיחת זום משפחתית של כולנו לפני הדלקת נרות שבת, ולכן אני מחפשת אפשרויות חדשות למלא את החסר בנסיבות הנוכחיות.
לפני כמה ימים חשבתי על רעיון חדש: לקיים מידי שבוע שיחה פרטית עם כל אחת והאחת מהן. שיחה אישית, בזום, שבה בעצם נעשה איתןם מה שאני עושה מזה שנים עם לקוחותיי הבוגרים: מעין אימון אישי מותאם, שמטרתו לחבר אותם לעוצמות האישיות שלהןם, דווקא בתקופה הזו.
איך זה קורה במציאות?
ענת בתי שיבצה אותי בפגישות אישיות בתוך מערכת ההומסקולינג המפורטת שהיא מנהלת ביד רמה עבור שלושת ילדיה בזכרון, מיתגה את המפגש בשם "חוג כוחות" ואתמול התקיים המפגש הראשון שלי עם איה גולדין, נכדתי בת השמונה. בימים הקרובים אפגש גם עם יהונתן ויואב אחיה, ובהמשך גם עם קרני ועם עידו.
כל מה שנאמר בשיחה שלנו הוא כמובן פרטי, כמו שתמיד אני שומרת על חסיון השיחות שמתקיימות בחדר האימון שלי.
אבל איה הסכימה בשמחה שאשתף בפייסבוק על עצם התהליך וגם שאעלה תמונות שלה.
אז מה היה לנו ?
המפגש היה עונג צרוף עבור שתינו. חשבתי שחצי שעה תספיק, כי בכל זאת ילדה בת שמונה. אבל איה ביקשה שנמשיך, וכך קיימנו שיחה של שעה, כמו עם לקוחותיי הבוגרים.
באמת כל דקה היתה מהנה, ושתינו הרגשנו שקיבלנו מתנה אמיתית.
שוחחנו על הכוחות של איה וגם על מה מונע ממנה להיות במלוא הכוחות שלה. ולפני שנפרדנו היא קיבלה משימות לביצוע לקראת פגישתנו בשבוע הבא.
לסיכום
לסיום שאלתה את איה, כמו שאני תמיד נוהגת לשאול: איך את יוצאת מהשיחה?
ותשובתה הייתה : "אני יוצאת שמחה ועם המון ידע על עצמי". ואני יצאתי נרגשת, שמחה ומאושרת.
מזמינה אותך לחפש את הרגעים הטובים ולהתחבר לכוחות האישיים שלך, לעוצמה שלך, לעשות מהקורונה מקרנה, ובמקום להיות בהמתנה שהגשם יחלוף, לרקוד בסערה המטורפת הזו.
זה הזמן, דווקא עכשו, אם עוד לא עשית בעבר – להכין לעצמכן צנצנת של אושר, כדי לאסוף רגעים טובים גם בנסיבות ההזויות האלו ולנצור אותם. ואם הצנצנת כבר על שולחנך – מלאי אותה בכל נקודות האור הקטנות, בכל זרזיפי האושר שקיימים סביבנו בשפע, אם רק נתכוונן ונחפש אותם. כן, גם בימי הקורונה.
בונוס בימי קורונה
מוזמנת לקרוא גם פוסטים מעולים שכתבו חברותיי הבלוגריות הנפלאות:
לילך חן תיארה איך היא עושה מהקורונה מקרונים – על ניצול הזמן לפיתוח תחביבים
הדס וילף כתבה על דרכי התמודדות אישית, רגשית ומנטלית והוסיפה מדיטציה
ומיטל פומרנץ אשכנזי על איך להגדיל את הבית ב 3 מישורים
קריאה נעימה וימים רגועים ובריאים !
