"לעשות את כולם מאושרים" – זה הפוקוס שלי בימים אלה.
גם בתוך חום יולי אוגוסט, אני מבורכת בימי חסד לא מעטים, ואני מוקירת תודה על כך.
פגישות מבטיחות ותכנון לקראת סדנאות והרצאות שיתחילו אחרי החגים, פגישות אימון מעצימות עם מתאמנים שלי, שממלאות אותי תמיד בהשראה ובשמחה, חופשת סופשבוע של בטן גב על שפת יום סוף ( מהצד הירדני שלו ) שטענה לי את המצברים באופן מופלא ממש, ובין לבין – גולת הכותרת אולי – קייטנת סבתא.
אז אצלנו – כל נכד מקבל קייטנה משלו. יש קייטנת סבתא של יהונתן, קייטנת סבתא של יואב, וכן הלאה.. כמה ימים של פינוק ותשומת לב מיוחדת, שבהם אני זורמת עם כל אחד ואחת מהם, ועם הבחירות הייחודיות שלו או שלה. ים, סרטים, בריכה, מוזיאון, גלידה – בילויים פשוטים של קיץ, בהם אנחנו ( הסבא ואני ) מנסים לגרום להם אושר לקטנים האהובים האלה, לצרוב בהארד דיסק האישי שלהם זיכרונות מתוקים של חופשת קיץ קסומה אצל סבא וסבתא.
ובין לבין אני מטפטפת להם מפילוסופיית החיים שלי, ושומעת מהם דברים שהם כבר הפנימו ולמדו במשך השנים. יהונתן, למשל, אמר לי שהוא כבר למד לחיות את הרגע, וליהנות מהכאן ועכשיו, במקום להיות עסוק בלתכנן את הדבר הבא. וואו, איזו למידה משמעותית. כמה נחת !
עוד רגע של נחת היה לי השנה בסרט הקסום של סטיבן ספילברג – "העי"ג – ענק ידידותי גדול", שראיתי ( בינתיים ) פעמיים. בסצנה היפה ביותר בסרט, סצנה מלאת יופי אגדתי קסום, גיבורת הסרט, סופי, מתלווה אל הענק לעבודה שלו : ללכוד חלומות.
מה המשאלה שלך ? – שואל אותה הענק הידידותי הגדול.
"תעשה את כולם מאושרים" עונה לו סופי. make them all happy !
האין זו המשאלה האולטימטיבית שלנו ? שמישהו יהפוך אותנו למאושרים ?
זו משאלה מהאגדות ומהסרטים, אך הבשורה הטובה בעיניי, היא שבמציאות אנחנו לא צריכים לחפש ענק פלאי שיעשה אותנו למאושרים, או שיגרום לנו לחוש מאושרים.
תחושת שמחה ואושר זה משהו שאנחנו לומדים להתחבר אליו. ליצור אותו. זו בעצם הבחירה שאני נוהגת לכנות 'לחגוג את החיים'. זה מין שינוי פנימי שניתן בהחלט לעשות אותו, ומרגע שאנחנו לומדים לעשות את הסוויצ' ולהתחבר לתדר של השמחה – אנחנו נעשה הכל כדי להישאר בתדר הזה. כי אנחנו מתמכרים לתחושה הטובה הזו, של שמחה שמציפה אותנו. התמכרות חיובית ובריאה.
אז "לעשות את כולם מאושרים" אינה רק משאלת לב של איזו ילדה בסרט.
לעשות את כולם מאושרים, לעשות את עצמנו מאושרים, שמחים – זה משהו שניתן ללמידה ולתרגול. וזה בדיוק מה שאני מלמדת, זה המרחב שאני יוצרת – בתהליך אישי או קבוצתי. מרחב של "לעשות את כולם מאושרים", כמו באגדות, אבל במציאות.
ובשונה מעולם האגדות – זה לא תלוי במישהו אחר, אלא בנו עצמנו. וזה כל היופי.
