יום לפני שהתחלתי את כיתה א', בירכה אותי סבתא שלי : "שתיכנסי לבית הספר ברגל ימין." וחזרה על זה שוב לפני שנפרדנו: "אל תשכחי להיכנס לבית הספר ברגל ימין".
אלא שכמה עשרות מדרגות תלולות מפרידות בין מפלס המדרכה העליון לבין בית הספר "הריאלי" במרכז, המצוי במורד, בפתחו של נחל לוטם.
וכך, ב 1.9.61, נרגשת, לבושה בשמלה התכולה של תלבושת בית הספר, עם הילקוט החדש על הגב, מצאתי עצמי יורדת במדרגות, מגלגלת בראשי את ההוראה של סבתא, ותוהה, שלא לומר דואגת, אם אכן אצליח להיכנס לחצר בית הספר ברגל ימין.
וכיוון שירדתי את המדרגות אחת אחת, בלי יכולת לעצור ולכוונן מחדש, מצאתי את מגיעה לחצר עצמה, ועושה בה את הצעד הראשון ב…. רגל שמאל. ככה זה יצא….
מבוהלת, עשיתי ממש בתחילת המשטח של חצר בית הספר צעד חילוף קטן, ועברתי לצעד בטוח ברגל ימין, כמו שהבטחתי לסבתא. אחר כך הקפדתי להיכנס לכיתה עצמה בצעד ימין.
כשסבתא שאלה אותי בצהריים : "נו, איך היה? האם נכנסת ברגל ימין?"
אמרתי לה שנכנסתי דווקא ברגל שמאל, אבל לא אמרו לי כלום…. סבתא ואמא וכל המבוגרים סביב צחקו בקול גדול, וכהוספתי שלכיתה עצמה נכנסתי ברגל ימין, סבתא הרגיעה אותי שזה מה שחשוב.
הרגשתי שעמדתי במשימה.
הבחירות שלנו
לקח לי עוד שנים של התפתחות אישית להבין שמה שחשוב באמת זה לעשות את הבחירות שלי, כולל הטעויות שלי, ולא להתנהל מתוך מה אמרו לי, או מה יחשבו עליי…
אז ככה ימי סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר מעלים בכולנו זיכרונות ואסוציאציות של ימי בית הספר שלנו או של ילדינו. רוחות של סתו באוויר וריחות של התחלה חדשה.
הילדים חוזרים למסגרות, וההורים והסבים והסבתות – חוזרים לשגרה.
לא מזמן התקשרה אליי אישה שרצתה להתחיל בתהליך של אימון אישי. היא סיפרה בין השאר על עייפות, לאות, חוסר חשק לעשות דברים חדשים. "אפילו לא ברור לי מה אני רוצה" היא אמרה לי.
הצעתי לה לא לקבוע פגישה עכשו, אלא לדבר איתי בתחילת ספטמבר, כשמשהו באנרגיות מבחוץ נרגע ומתייצב. "קחי לך את מה שנשאר מאוגוסט למנוחה", יעצתי לה.
"אבל זה כל מה שאני עושה" – היא אמרה לי.
"כן" הבהרתי לה – "את נחה, אבל מרגישה אשמה. תנוחי ותפרגני לעצמך את המנוחה הזו, את הזרימה עם 'חוסר האנרגיות' שלך, ונדבר בשבוע הראשון של ספטמבר."
לחזור לשגרה
גם עם המילה "שגרה" יש לי היסטוריה. בימי נעוריי המרדניים, כשכבר לא הקפדתי לבצע מה שאמרו לי, אלא להיפך, ניסיתי לבעוט ולנתץ מסגרות, המילה הזו, "שגרה" עוררה בי רגשות קשים. הייתי נוהגת לומר שאני שונאת שגרה. קידשתי כל דבר של שבירת שגרה.
במשך השנים בגרתי והחכמתי. למדתי ליצור לי שגרה שהיא טובה ונפלאה בעיניי, וכיום אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר את השגרה הברוכה שלי.
לפני כשנתיים אמא שלי אושפזה בבית חולים. למעלה מחודש ימים כמעט לא משתי ממיטתה. חשתי מותשות פיזית ונפשית, שנבעה לא רק מהדאגה לאמא שלי ולשלומה, אלא גם מגעגועים עזים לשגרה שלי, לחיים שלי שאני אוהבת, שבבת אחת נתלשתי מהם.
באמת מוקירה כל יום את הבחירות שלי, שמאפשרות לי ליצור לעצמי שגרה מבורכת, שהיא טובה ונפלאה עבורי.
מוקירה כל יום שבו מתאפשר לי לעבוד עם אנשים וליצור איתם את השגרה הברוכה שלהם. ללוות אותם באותן בחירות מהותיות, שיאפשר להם להפיק מהיומיום שלהם את המיטב.
כי החוכמה היא ליצור את הבחירות הנכונות, לקבל את ההחלטות הנכונות, שיאפשרו לי ליצור עבור עצמי את השגרה המבורכת, ההחלטות שיובילו אותי אל עבר השנה הטובה ביותר האפשרית עבורי.
אז חזל"שו, ושתהיה שנה מוצלחת ומשמעותית, וחזרה לשגרה שהיא קלה ומבורכת, אל עבר שגרה נפלאה.
