מידי שנה, ביום האחרון של השנה האזרחית, אני סוקרת את השנה שחלפה. אני עורכת לי טקס פרטי שכולו הוקרת תודה ושמחה. ביום הזה, ב 31 לדצמבר אני פותחת את צנצנת האושר שלי.

השנה, ובעצם גם בשנה שעברה, הייתי בביקור משפחתי בטורונטו בזמן הזה. טסתי ב 23.12, ולכן התכוננתי לכך מבעוד מועד. בעודי אורזת לנסיעה (יותר מידיי, כרגיל ) פתחתי את הצנצנת שנמצאת דרך קבע על השולחן שלי ורוקנתי את כל תכולתה, את כל פתקי האושר הקטנים, לתוך מעטפה לבנה גדולה.

כשעצרו אותי במכס, בהגיעי לקנדה, ובדקו את תכולת המזוודה שלי, שעשעתי את עצמי לרגע במחשבה מה אסביר לקצינת המכס חמורת הסבר אם תשאל לפשרה של ערימת הניירות המקופלים המסתוריים. אבל היא שאלה רק על פריכיות הכוסמת נטולות הגלוטן ועל הקינדלי שאמא אפתה לז'וז'י ולא התעניינה כלל בשנה החולפת שלי שהייתה חבויה בפתקי המעטפה הלבנה הגדולה.

ביום האחרון של השנה, לבשתי מעיל חם ונעלתי מגפיים, ויצאתי לטייל בתוך השכונה הלבנה משלג, בין הבתים היפים המקושטים לקריסמס. נשמתי מלוא ריאותיי אוויר צח וקר מאוד, ספגתי לתוכי את המראות וגם צילמתי קצת,  וכשחזרתי לבית החמים הכנתי לעצמי כוס תה ג'ינג'ר לימון והתישבתי לטקס סוף השנה שלי.

רוקנתי את תכולת המעטפה הגדולה אל תוך סלסלת קש ולפני שהתחלתי לקרוא ספרתי כמה פתקים יש. היו שם 207 פתקים שבתוכם קופלו הרגעים המשמחים שהיו לי ב 2018. ואז התחיל באמת התענוג הגדול – פתיחת הפתקים. הפעם פתחתי וגם תיעדתי – ריכזתי לי בדף גדול שחילקתי לפי נושאים – כל מה שהוקרתי תודה עליו במהלך 2018.

כמה מילים על איך זה מתבצע במהלך השנה

כבר לפני שנתיים כתבתי בקצרה על הכלי הזה בבלוג שלי, בפוסט שנקרא האור הפנימי. אבל החלטתי הפעם לפרט יותר, כך שכולכם תוכלו להצטרף אליי לחוויה המדהימה הזו.

בתחילת השנה (עכשו – כן, עוד לא מאוחר) לוקחים צנצנת זכוכית כלשהי עם מכסה. יש כאלה שמשקיעים ומקשטים אותה, ויש כאלה (כמוני) שלא. בכל פעם שקורה משהו שמשמח אותנו, משהו שממלא אותנו בהוקרת תודה – אנחנו כותבים אותו על פתק ושמים בצנצנת. בשנה שעברה, בסוף 2017 קיבלתי במתנה לוח שנה של 2018 תליש, על פי ימים. זה היה נפלא, כי היווה תזכורת יומית לכתוב ולהוקיר תודה מידיי יום. השנה לא מצאתי לוח כזה ובינתיים אני כותבת על פתקים רגילים, ומציינת את התאריך בראש כל פתק.

מרגע שגיליתי את הכלי הזה והתלהבתי ליישם, אני משתפת עליו הרבה. מתאמנות ומתאמנים שלי, נשים שאני מנחה בסדנאות וגם כותבת על כך מידי שנה בפייסבוק. זה תמיד מעורר השראה ויוצר תהודה גדולה. רבים החליטו ליישם. חלקם נטשו ונזכרים כשאני כותבת על כך בשנה שאחרי ומחליטים לחזור. חלק בחרו לעשות צנצנת משפחתית, יחד עם הילדים, וכל אחד שם בתוכה את הפתקים שלו.

מה זה מאפשר לנו ולמה זה חשוב ?

הכלי הזה, שהוא כל כך קל ליישום הוא אמצעי נפלא שמאפשר לנו ליהנות מההווה. מכל רגע ורגע. להיות נוכחת לרגעים המתוקים, קטנים כגדולים שמתרחשים ביום יום שלנו. מאפשר לחיות את היומיום, ליהנות מהיומיום וכך, דרך הנוכחות של הרגעים המשמחים, לחגוג את החיים.

מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית מוכיחים כי הוקרת תודה היא הבסיס שמאפשר לחיות חיים של אושר ושמחה.

בדרך כלל הפוקוס שלנו הוא על מה ששלילי בחיים שלנו, על מה שהשתבש. אנחנו לא מוקירים תודה על הדברים הטובים בחיים שלנו, לוקחים אותם כמובנים מאליהם. אבל כשאנחנו מתחילים להיות נוכחים להם, כשאנחנו ל א לוקחים את הדברים כמובנים מאליהם, אנחנו יוצרים במו ידינו את הבריאות הנפשית וגם הפיזית שלנו. חיוביות וחיוניות הולכות יחד.

כיוון שמה שאנחנו מתמקדים בו מתעצם, הרי שברגע שנוקיר תודה, נעריך ונתמקד בטוב – הטוב הזה יתעצם.

להוקיר תודה על הדברים הטובים בחיים, ועל הטוב שקרה לנו – זו נקודת הפתיחה. והכלי הזה מאפשר להתבונן במציאות שלי ולהבחין שגם בשגרה שלי, שאני כל כך לוקחת כמובנת מאליה יש כל כך הרבה על מה להודות, כל כך הרבה במה לשמוח ולהעריך. לראות שהשגרה שלי ברוכה. החל מהדברים הבסיסיים אבל הכל כך משמעותיים, שאנחנו מבחינים בהם רק בהעדרם  – כמו הבריאות שלנו, או הגג מעל הראש לנו.

אנחנו יודעים את זה ברמת התיאוריה, אבל הכלי הפשוט הזה מאפשר לחוות את הוקרת התודה ברמה הכי מעשית.

גם כשמתמודדים עם אתגרים לא פשוטים בכלל

החיים מזמנים לפתחנו התמודדיות, אתגרים ושיעורים לא פשוטים. בסוף שנת 2014 פתחתי את הצנצנת שלי בסקרנות מהולה בספקנות. זו הייתה שנה שבה ביליתי חודשים בבתי חולים עם אמא שלי, החל מטיפול נמרץ עם סכנת חיים ואל תוך תהליך שיקום ארוך. עצם השהייה בבתי חולים גוזלת אנרגיה, ועוד אתגרים הלכו ותכפו, ובמקביל הפתקים בצנצנת הלכו ופחתו. אבל מידי פעם, גם בתוך הכאוס הכללי, הייתי נוכחת פתאום באיזו נקודת אור, וזורקת איזה פתק קטן פנימה.

כשפתחתי את הצנצנת בסוף השנה וקראתי את הפתקים הללו התפשט על פניי חיוך רחב ושמחה גדולה. ראיתי את כל אותן קרני שמש מבצבצות שהייתי נוכחת לקיומם למרות הקדרות הכבדה של ענני הסערה שעטפה אז את חיי.

אז מה מצאתי עכשו בפתקי האושר שלי ב 2018 ?

קודם כל מצאתי שפע רב ומגוון מאוד. ראיתי פעילות משמחת ממש בכל תחומי החיים שלי. בתחום של התפתחות אישית, של זוגיות, מפגשים כיפיים עם חברות וחברים, המון שמחות בתחום המשפחה וכמובן בתחום המקצועי.

הרבה פרויקטים מעניינים שעשיתי וששימחו אותי. בחיים האמיתיים, פרויקטים בדיגיטל, בהתנדבות ומעורבות חברתית ופוליטית. פגשתי בפתקים הרבה יוזמות מעניינות, שחלקן  – מנקודת המבט של כיום – קרמו עור וגידים, וחלקן עדיין בשלבי התהוות והתפתחות וחלקן לא הבשילו לכלל מימוש, אבל כן שימחו אותי בזמן שכתבתי אודותן.

בדף שריכזתי הקדשתי סעיף לאנשים חדשים שהיכרתי וסעיף נוסף להפתעות שקרו לי השנה. וגם סרטים מעולים שראיתי, תערוכות, קורסים מרתקים שלמדתי, פעילויות שהעשירו אותי, סופי שבוע מיוחדים ונסיעות לחו"ל וחופשת קיץ משפחתית מושלמת.

והיו גם פתקים על רגעים מתוקים של שמחות קטנות. כשקטפתי תפוזי דם מהעץ בגינה, כשטיילתי עם איה ופתאום הירחתי בחורש של זכרון את הריח של הילדות שלי בכרמל וגם כתבתי על זה פוסט. כל פתק הביא איתו את הניחוח של האירוע, את התחושה שהוא עורר בי כשהתרחש. עם מיכל בסערה בים, עם אוסי בבית ילדותה (ילדותנו ) ורגע מסוים כשהתבוננתי סביבי על חוף הכינרת, כשכל משפחתי סביב, והייתי מאושרת. מודעת לאושר שלי.

אמ;לק ( ארוך מידיי לא קראתי)