לפני כעשר שנים עשיתי שינוי בחיים שלי. שינוי שהיה משמעותי עבורי, ועבור הרווחה האישית, ה well being  שלי.

תמיד ידעתי שספורט זה משהו שאני חייבת לעשות.

הייתי רשומה לחדר כושר, ובעיקר הלכתי שם לשיעורי יוגה. זה היה נפלא ואהבתי את זה מאוד. נפלא בעיקר לנשמה. ידעתי שזה לא ממש ספורט, ושאני צריכה להוסיף איזו פעילות ספורטיבית אירובית.

אז לעיתים הייתי ממש בכוח גוררת את עצמי, באי חשק מוחלט, למסלול בחדר הכושר וצועדת מול הטלוויזיה. כשהייתה תוכנית טלוויזיה סבירה – זה היה בסדר, איכשהו. אבל כשלא מצאתי משהו מעניין לצפות בו – הדקות פשוט לא עברו. היה רגע אחד של הנאה בתוך העשייה הספורטיבית הזו – כשהזמן שהקצבתי לעצמי הסתיים, וירדתי סופסוף מההליכון.

לפני כעשר שנים החלטתי שזה לא יכול להימשך ככה.

כמישהי שהמחויבות שלה היא לחיות מתוך הנאה, לחגוג את החיים  –  לא הסתדר לי הדפוס הזה של לעשות ספורט מתוך סבל, בתחושה של עונש.

חשבתי שעליי למצוא איזה שהוא הקשר של הנאה לספורט. הנאה אמיתית.

שאלתי את עצמי מה אני ממש אוהבת, ממה אני ממש נהנית. והתשובה הייתה כמעט בגוף השאלה : הים כמובן. עד אז נהגתי ללכת לים, לשבת על שפת הים, לשחות בים. ופתאום הבנתי שעליי לחבר בין האהבה הגדולה שלי לים ובין הספורט. החלטתי שאתחיל לצעוד בים ! במקום להתייסר ולהיגרר לחדר הכושר כדי לצעוד, אצא בשמחה לצעוד על שפת הים. איזה תענוג.

עם מוזיקה שאני אוהבת, או לפעמים מקשיבה רק לרחש הגלים. בחורף, בימים של התבהרות חלקית בתוך הגשם, ובקיץ – משכימה קום כדי להספיק לפני החום הגדול. ההליכות שלי בים הפכו לחלק ממני. חלק מהותי, מלא הנאה ושמחה עד שקשה כיום לזכור שזה לא תמיד היה כך.

נזכרתי בזה השבוע בעקבות שיחות עם שני מתאמנים שלי.

שוב ושוב אני נפגשת באנשים שמניעים את עצמם מהמקום של צריך, ושוכחים שכדאי, מאוד כדאי ליהנות בדרך.

בחדר האימון מתגלה הפער והמחיר הגדול שאנשים משלמים כשהם לא מממשים את חייהם, או תחומים מסוימים בחייהם, מתוך שמחה והנאה.

אנשים מניעים את עצמם מהמקום של להוכיח, להשיג, להצטיין. מתוך שיפוטיות וביקורת עצמית: "אני לא טובה מספיק, אני לא מספיקה, אני מבזבזת את הזמן " – הנעה לפעולה מתוך המקום הזה בהחלט עובדת. אנשים כאלה מפיקים תוצאות. א ב ל הגישה הזו הופכת את החיים למסכת של מאמץ סיזיפי.

והמחירים כבדים. תחושה של אנרגיות נמוכות, מצב רוח רע, ואובדן החיוניות, החיות והיצירתיות. בשני המקרים, השונים מאוד זה מזה שפגשתי השבוע,  המשותף הוא, שמדובר באנשים יוצרים, שהיצירתיות שלהם היא נר לרגליהם. והגישה הזו שלהם פוגעת במקור ההנעה שלהם. היא מכבה את אש היצירה שלהם, שכל כך מהותית וחשובה להם.

הנעה מתוך הנאה יוצרת קודם כל הנאה. חיבור לחיים מלאים שמחה, כיף, תשוקה.

והמקום הזה, האש הזו, מבעירה את היצירה, את יצירת חיינו.