"בראש השנה בראש השנה, ליבנו ענה בתפילה נושנה, שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום"

 

 

שנה חדשה. התחלה חדשה.

"בראש השנה, בראש השנה
פרחה שושנה אצלי בגינה" (בתמונה –  השושנה שאצלי בגינה…) ויותר חשוב ההמשך של השיר:

"בראש השנה, בראש השנה
ליבנו ענה בתפילה נושנה
שיפה ושונה תהא השנה
אשר מתחילה לה היום"

וכשהשיר המוכר הזה של נעמי שמר מתרונן בליבי, אני מתבוננת בשנה החולפת ומוקירה תודה.

זו הייתה שנה נהדרת עבורי. שנה של שמחות משפחתיות, של הגשמות אישיות ומקצועיות.  שנה של טיולים בעולם והגשמת חלומות. שנה שבה חגגתי את החיים כמו שאני אוהבת. כמו שאני יודעת.

שנה שהביאה לפתחי הרבה מתנות קטנות. לימודים בתחומים חדשים, הכרתי אנשים חדשים מרתקים, זכיתי לעבוד עם לקוחות חדשים, א.נשים נפלאים שהצלחתי לעשות הבדל בחייהם.

במשך השנים למדתי לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם.

למדתי להוקיר ולברך.

על כל אחד ואחת מן הא.נשים שזכיתי להכיר, לאמן וללוות שהוא או היא עולם ומלואו. כשהם מגיעים אליי זה לפעמים כיוון שהארגון שלהם החליט להשקיע בהם ולפתח אותם ואת איכויותיהם הניהוליות.

או, אם באים באופן פרטי – זה כרוך לא פעם בהתמודדות עם משבר כלשהו.

קירות חדרי ספגו הרבה כאב, וראו הרבה דמעות. אבל המרחב שכאן הוא גם מרחב מצמיח. ומתוך הכאב וההתמודדות נוצרת הצמיחה המשמעותית ביותר. השיעורים המשמעותיים ביותר בחיינו הן מתנות שעטופות בנייר זכוכית.  וכדי לפתוח אותן אנחנו נפצעים לפעמים עד זוב דם.

אבל בפנים מצפות לנו מתנות יקרות ערך. למידה וצמיחה משמעותיות ביותר, ותכונות שאנחנו רוכשים דרך ההתמודדויות עם השיעורים הללו. הכואבים, המאתגרים.

מישהי מדהימה, שכמובן סיפורה שמור איתי, שעשתה תהליך צמיחה מרגש של כמה חודשים, ובתוכו תשע פגישות בלבד, וחוויתי איתה שיחת סיכום והשלמה מרגשת, עם מילים חמות שבאמת מחממות את ליבי.  זו המתנה שלי.

וכשאני מקבלת וואטסאפ ממישהי יקרה ומיוחדת שמטיילת בעולם והיא כותבת לי "אני עדיין מהרהרת בשיחות שלהו והן עוזרות להתגבר על מכשולים קטנים בחיי היום יום. בהחלט עשית שינוי בחיי" – זה מתנה שלי.

וכשמישהי חוזרת אליי אחרי תהליך קצרצר שעשתה לפני שמונה שנים – זו עוד מתנה שלי.

ואנחנו מתחילות לעבוד יחד, ובפגישה השלישית היא מספרת לי כמה היא שמחה בתהליך וכבר רואה בו תוצאות. ומשתפת אותי שהיא מרגישה שאנחנו מבעירות יחד את העצים מתחת לכדור הפורח, ושאטוטוטו הכדור יעלה ויפרח – וואו, התרגשות. מתנה.

מזמינה את כולכם להתבונן בשנה החולפת.

"שיפה ושונה תהא השנה" – במה אני רוצה שהשנה הבאה תהיה שונה?

לשאול את עצמנו : על מה אני יכולה לוותר ? מה אני יכולה לשחרר? תמיד יש לנו עוד לאן לצמוח, עוד לאן להתפתח.

כשלעצמי, אני מוכנה לוותר השנה על הדאגות שלי. לפתח את הידיעה הפנימית שדברים תמיד תמיד מסתדרים לטובה. משהו שאני יודעת בראש, אבל לא תמיד חיה על פיו.

בואו נכיר במתנות שלנו ונוקיר תודה עליהם. שום דבר הוא לא מובן מאליו. בואו נפתח את השנה בשמחה. בואו נזכור לחגוג את החיים.

שנה טובה ומתוקה.

 

 

פוסטים נוספים

השארו מעודכנים

הרשמו לרשימת התפוצה

רוצה לקבל את הפוסטים שלי בוואטסאפ?

כתבי לי ואשלח גם לך

בואו לעקוב אחרי הסטורי שלי באינטגרם שם אני חוגגת את החיים בלייב

חוגגת את החיים ומשתפת מידי שבוע בפייסבוק האישי שלי

מוזמנות להצטרף לקבוצה של חוגגגות את החיים עם אורית פרי בפייסבוק

דילוג לתוכן