הבחירה שעלינו לעשות בחיים - להתנהל או לנהל


צור קשר

ההבדל המשמעותי ביותר בחיינו מקורו בבחירה שעלינו לעשות, בין להתנהל בחיים לבין לנהל את החיים.

בתהליכים שאני מנחה, אנשים לומדים לעשות שימוש בשלושה מפתחות: מודעות, בחירה ואחריות
כדי לעבור ממצב של התנהלות בחיים לעמדה של לנהל את החיים, בכל תחומי החיים. אנשים שבוחרים באופן מודע ובמלוא האחריות לממש את חייהם, לממש את הפוטנציאל שלהם, לממש את הייעוד שלהם  - בוחרים לנהל את החיים שלהם ולא להתנהל בהם.

אפשר לשרוד את החיים, "לסחוב" אותם, להתנהל,  another day at the office
או שאפשר לנהל את החיים, לעשות חיים. לעשות חיים שהם חגיגה. לבחור לחגוג את החיים, ליצור את העסק שלי מתוך תשוקה, לנהל מתוך השראה.

החיים כסרט

אנחנו שוכחים לפעמים שבסרט של החיים שלנו אנחנו לא רק השחקנים הראשיים אלא גם הבמאים. אני הבמאית של החיים שלי, והבחירה בידיי איזה סרט אני רוצה שהסרט שלי יהיה. מה שאני רוצה זה סרט מלא צבע, אקשן, אהבה, הרפתקאות, רומנטיקה, מוזיקה נהדרת, ריקודים, נופים מדהימים. אם יהיו שם לימונים – אני בטוח אעשה מהם לימונדה. ככה זה בסרט שלי. כזה תענוג שהצופים יגידו שזה קיטש ושמאלץ. מה אכפת לי. זה הסרט שלי, וככה אני רוצה אותו.

אנשים מתנהלים מול הסרט של חייהם מעמדת הצופה בקולנוע: יושבים על כורסה, אוכלים פופקורן ומקטרים: "הסרט הזה לא משהו. הוא איטי מידיי, העלילה לא משהו..."

ההבנות והכלים שמשתתפי התוכניות שלי מקבלים, מאפשרים להם לצאת מעמדת הצופה, לקום מהכורסה, להניח את הפופקורן בצד, ולהתחיל לביים באופן מלא את עצמם ואת הסרט שהוא החיים שלהם. כי לנהל את החיים מעמדת הבמאי, משמעו להכניס לחיי כל מה שאני חולמת עליו: עוד אקשן, עוד הרפתקאות, עוד רומנטיקה, עוד מוזיקה...

אנשים מבחינים הרבה פעמים שהם חיים בשחור ולבן – ולומדים להפוך את הסרט שלהם למלא צבע. או שהם מגלים שהם חיים בסטילס – ושאפשר וכדאי להפוך את חייהם לסרט. או לצאת מההילוך האיטי שהם חיו בו עד כה.

היומיום, מאבקי הקיום, ההתמודדות עם הנסיבות – זה להתנהל בחיים. זה סטילס, או סרט בשחור לבן במקרה הטוב. לנהל את החיים זה לבחור להכניס לחיים שלי כל מה שמשמח אותי, ולהבחין מה משמח אותי ולתת לו נוכחות בחיי.