הרבה פעמים שואלים אותי : אז מה קורה שם בתוך חדר האימון ?  ואני אומרת: קורה שם קסם.

אז מהו סוד הקסם ? אני כמובן לא חושפת דברים מהתהליכים עצמם.

רציתי לתאר מעט את התהליך, איך זה נראה במציאות.

אבל היום, כמו נכתב מעצמו, תיאור של חדר האימון, של ה מסביב.

חדר האימון הוא כמו רחם מכילה. סגורה. שום דבר לא יוצא ממנה החוצה.

תמיד, גם כשאין איש בבית ולא צפוי להגיע, אני אסגור את הדלת.

ובפנים – חמימות. רוגע. שקט הכלה. כמו רחם ממנה נולדים דברים חדשים.

לפעמים באמת אנשים חדשים נולדים בתוך תהליך האימון. התחדשות וצמיחה יש תמיד.

אז מה יש שם בחדר האימון ?

יש מערכת ענתיקה של שולחן עגול ושני כסאות-כורסאות יקרים ללבי, כי קיבלתי אותם בירושה מסבתא שלי, והם עברו שיפוץ כבר לפני כמה שנים, ועדיין (שוב) חורקים מעט.

ויש ספה, עם המון כריות. ומעליה חלון עם וילון שרקום בעבודת יד שקניתי מנשות ההרים בטאמיל נאדו שבהודו. ואני יושבת כשגבי אל שולחן העבודה ואל המחשב.

יש ספרייה גדולה, שמידי פעם בהקשר המתאים, אשלוף ממנה ספר ואציע להשאיל. ולפעמים יבחרו לקרוא, ואז זה יעשיר ויקפיץ אותנו קדימה. ולפעמים יחזירו ויגידו שלא הספיקו, או לא התחברו.

אז בפעם הראשונה כשהם מגיעים, כל אחד בוחר וכל אחת בוחרת איפה לשבת – מי על הספה ומי על הכורסה.

תמיד נותנת להם לבחור, והם דבקים בבחירתם.

כך שכשהם מגיעים אליי לפגישות הבאות, אני כבר יודעת לצפות איפה יישבו.

לקוחה חוזרת. חוזרת הביתה.

התרגשתי כשהיא הגיעה אליי השבוע, אחרי כשנה שלא נפגשנו. היא סיימה אז תהליך מאוד משמעותי שהחברה שלה מימנה. עכשיו באה מעצמה ועל חשבונה כדי להתכונן לאתגר הבא שלה.

כדי ליצור את הרמה הבאה עבור עצמה.

ידעתי מראש היכן תבחר לשבת. בכסא שלה. ידעתי מה תשתה.

מה את רוצה ? מה אתה בוחר ? מה נכון עבורך היום?

אני זוכרת לא רק מה נאמר בפגישות, אלא גם איך הוא ממתיק  את קפה שלו, ואיזה תה היא מעדיפה.

ויש מי שיבחר אספרסו ולידו כוס סודה. מפנקת אותם במה שהם אוהבים.

זה נראה לא חשוב,משני, אבל זה חלק מהתפיסה שלי. של לחגוג את החיים.

בכך אני מעודדת אותם להקשיב לעצמם, לרצונות שלהם, למה שמדויק להם נכון לרגע הזה. קודם כל בחיצוני, אחר כך יגיע גם הדיוק הפנימי, בניואנסים ובדברים המהותיים.

חשוב לי שירגישו כאן הכי בנוח. בכיף, ב fun. גם אם בפגישה עצמה "נתבונן לנמר בעיניים", ולפעמים זו התבוננות מאתגרת, הסביבה היא מגוננת, רכה, מכילה ומלאת חמלה.

מרחב מוגן – מוגן מציניות, שיפוטיות ודרמות

זה מקום שהם יכולים להתפנק בו. מגיעים לפעמים ישר מהעבודה. מזמינה אותן לרדת מהעקבים, לשים רגליים על הספה.

יש מי שמביאים איתם מחברת, יש מי שאני נותנת לו מחברת, יש מי שיטען את הטלפון שלו (המטען מחובר בפינה) ויש מי שאני מכינה עבורו את האייפד שלי, כי הוא אוהב לרשום בפתקים ולשלוח לעצמו במייל.

המקום הזה של הנוחות, הפינוק, ההכלה, החום, הדיוק הזה של מה נכון עבורך  – הוא המרחב שבתוכו מתרחש התהליך, שבתוכו מתרחשת הצמיחה.

המרחב הזה הוא קודם כל מרחב מאפשר, מרחב של  "הכל בסדר". מרחב נקי. ועל זה אני שומרת בקנאות. ולכן מה  שאני לא מאפשרת במרחב הזה הוא שיפוטיות, ציניות וביקורת עצמית.

כשאלה עולים – אני מבקשת להתבונן בהם ולוותר עליהם.

אנשים כל כך רגילים לשפוט את עצמם, ולהיות ציניים וביקורתיים כלפי עצמם וכלפי המציאות, והם לא ערים להשפעה של הרעות החולות הללו עליהם, על האנרגיות שלהם ועל מצב רוחם.

גם דרמה אין כאן. להפך. אנחנו לוקחים את הדרמות ומפרקים אותן.

נושמים, מכניסים לתור הרגש הסוער הבנות . "זה כל כך פשוט" הוא אמר לי היום, "סתם אני מסבך את זה".

אז הנה, אנחנו כאן, במרחב המיטיב.

מתחילים.

על מה תרצי שנתבונן יחד היום ?